אנתולוגיה בעריכת אילן ברקוביץ, עיתון "הארץ" 1.5.13

.

שירי מחאה לאחד במאי

בשירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו יש הבנה שמחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר, מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו

רבים מהמשוררים הישראלים המוגדרים כ"משוררי מחאה" או "משוררים חברתיים" אינם באמת כאלה. השירים שנבחרו לאנתולוגיה שלפנינו אין בהם התיימרות לשורר מחאה מעמדה מדומה של סבל. הם יודעים כי "האסון מתחיל בארוחת עסקים", כשם שירו של מתי שמואלוף, שנבחר להוביל את האנתולוגיה הזאת, על שום המודעות החשובה שהוא מציג לעצם המעשה: מחאה אמיתית נוצרת כאשר האדם המוחה, במקרה הזה המשורר מוכן לשלם מחיר אישי על דבריו; כאשר הוא יוצא נגד הזרם. כאשר הוא מסתכן בכתיבת הבלתי מותר, הסמוי מן העין, ומסרב לארוחת העסקים.
אילן ברקוביץ’

האסון מתחיל בארוחת עסקים
מתי שמואלוף

הָאָסוֹן מַתְחִיל בַּאֲרוּחַת עֲסָקִים
וּמִתְכַּנֵּס בַּחֲזָרָה אֶל הַזָּרוּת
מַבִּיט בִּי, מִי אֲנִי, מַדּוּעַ אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה
וְחוֹשֵׁב עַל לִכְתֹּב אֶת זֶה וְאֶת זֶה
וְשׁוּב חוֹזֵר עַל הַמַּחְשָׁבוֹת עִם הַמִּלָּה שֶׁמַּקְשִׁיבָה בְּרַכּוּת
וְיוֹדֵעַ שֶׁלֹּא נִכְתֹּב וְנִכָּתֵב, אֶלָּא אִם כֵּן
מַחֲנוֹת פְּלִיטֵי אוֹתִיּוֹת יַחְזְרוּ לַשִּׁיר.

*מתי שמואלוף, יליד 1972, חיפה. מתגורר בתל אביב. פירסם עד כה שלושה ספרי שירה, שהאחרון בהם נקרא "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" (2010, נהר ספרים). השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריו הרביעי, "האסון מתחיל בארוחת עסקים", שעתיד לראות אור בקרוב. שמואלוף הוא ממייסדי "גרילה תרבות" ומעורכי האסופות "אדומה: אנתולוגיה לשירה מעמדית" (2007), שהיתה חלוצה מסוגה בארץ, ו"לצאת! אסופה נגד המלחמה בעזה" (2009).

הַזְאֵב את כלבי הבית המנומנמים
(הוראות הפעלה למתלהם)
דניאל באומגרטן

הַזְאֵב אֶת כַּלְבֵי הַבַּיִת הַמְּנֻמְנָמִים
לַטֵּף וְהַזְכֵּר לָהֶם אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם, אֶת נִיבֵיהֶם
פַּתֵּה אֶת דִּמְיוֹנָם
מַלֵּא אֶת נְחִירֵיהֶם
דַּגְדֵּג אֶת בַּלּוּטוֹת הָרֹק
קַבֵּץ אוֹתָם כַּעֲדַת מַעֲרִיצִים
הַגְבַּהּ עַצְמְךָ
הַזְכֵּר אֶת מִלּוֹת הַלַּחַשׁ
זְקֹר אֶת לַהֲטָם
וּבְאַחַת
בִּפְלֶשׁ הַמַּצְלֵמוֹת
שַׁחְרֵר אֶת הַמּוֹסְרוֹת
שַׁחְרֵר אֶת הַמּוֹסְרוֹת!
שַׁגֵּר וּשְׁכַח:
טִילֵי־אָדָם
יָעוּטוּ לְבַדָּם לְמַטְּרָתָם,
סְגֹר אֶת חַלּוֹנְךָ הַשָּׁלֵם
הִתְמַתֵּק בַּסֻּכָּרִיּוֹת הַמִּתְפּוֹצְצוֹת
הִתְרַוַּח עַל סַפָּתְךָ הַנְּקִיָּה
– כָּל שַׂעֲרוֹת כַּלְבְּךָ כְּבָר הִתְנַדְּפוּ בָּרְחוֹבוֹת.

*דניאל באומגרטן, יליד 1981, גדל בבאר שבע ומתגורר בתל אביב. פירסם עד כה ספר שירים אחד, "למרות שהמשורר הזהיר" (2011, גוונים). פעיל מרכזי במאבק של איגוד המשוררים, ומתוקף התמחותו בעריכת דין מסייע גם לניסוחים המשפטיים של המאבק. אחראי על פרויקט "שירה לראווה" המציג שירי משוררים עכשוויים על חלונות־ראווה של חנויות ברחבי העיר תל אביב.

עומדים, מימין: סער יכין, לילך ובר, גיא פרל, גאולה הודס־פלחן, תהל פרוש. יושבים, מימין: מתי שמואלוף, גיורא פישר, כרמל אורן, יואב איתמר, אביחי קמחי, דלילה מסל־גורדון

עומדים, מימין: סער יכין, לילך ובר, גיא פרל, גאולה הודס־פלחן, תהל פרוש. יושבים, מימין: מתי שמואלוף, גיורא פישר, כרמל אורן, יואב איתמר, אביחי קמחי, דלילה מסל־גורדון. צילום: תומר אפלבאום

מִבְדֶּה לפתרון הבעיה הישראלית־פלסטינית
לילך ובר

בּוֹא וְנִתְוֶה מִבְדֶּה
שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹם בּוֹ יִתְרַקֵּם לִמְצִיאוּת
וְגַם בִּידֶה
כִּי הֶסְכֵּמֵי הַשָּׁלוֹם הֵם נַחֲלַת שְׁנוֹת הַתִּשְׁעִים
וַאֲנַחְנוּ הַדּוֹר שֶׁיִּמְרֹד בְּהַסְכָּמוֹת-שֶׁאֵינָן-הַסְכָּמוֹת
כִּי הֵן חַד צְדָדִיּוֹת
נְאַמֵּץ מְעַט מוֹרֶשֶׁת
נִתְקַע יָתֵד זְמַנִּית
בְּבָתֵּי מָלוֹן בֶּעָרִים עַרְבִיּוֹת
נְעַשֵּׁן כָּל הַיּוֹם בַּמִּטָּה
כִּי אֶפְשָׁר
נִבְהֶה בְּתִקְרַת הַשְּׁפְּרִיץ
שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת לְדַמְיֵן
מֶרְחָבִים נְטוּלֵי גְּבוּל
וּלְשַׂרְטֵט אֶת אַרְצֵנוּ
כְּמוֹת שֶׁהִיא בְּעֵינֵי רוּחֵנוּ
מַגַּע הַבְּשָׂרִים –
הַשַּׁוַארְמָה טְעִימָה יוֹתֵר
בְּתוֹךְ לֶחֶם דַּק
וְאַתָּה כִּמְעַט נֶחְנָק
מִצְּחוֹק עַל כָּךְ
שֶׁאֲנִי קוֹנֶה (קוֹנָה?) גּוּל אַחְמָר
כַּמָּה שְׁעוֹת נְסִיעָה מִמּוֹלֶדֶת הַגּוֹלְד
אֵיךְ בָּחַרְנוּ אֶת הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּנוּ טוֹב
חֲבֵרִים שֶׁל כָּבוֹד
בַּמַּחְתֶּרֶת הַפָּצִיפִיסְטִית
וְיָדַעְנוּ שֶׁלֹּא נֵאָבֵק עַל חֲתֻנָּה
בִּתְחוּם שֶׁמֵּעֵבֶר לַמּוּדָעוּת הַפּוֹלִיטִית,
שֶׁהִזַּעְנוּ עָלֶיהָ יַחַד בֵּין הַסְּדִינִים,
וְנֵאָבֵק
לָשִׂים סוֹף לַכִּבּוּשׁ
הַזִּירָה שֶׁלָּנוּ לֹא בּוֹדֶדֶת
לַמְרוֹת שֶׁשָּׁאַגְנוּ לַיָּרֵחַ כְּמוֹ זְאֵבִים
לֹא מוּל הָעַמִּים
רַק בִּשְׁתֵּי שָׂפוֹת
וְאַנְגְּלִית
לְטוֹבַת הַקּוֹסְמוֹפּוֹלִיטִיּוּת שֶׁל הָרֶגַע
נָשׁוּב לָשֶׁבֶת עַל כִּסְּאוֹת בָּר גְּבוֹהִים
מַרְפֵּק אֶל מַרְפֵּק
לִטּוּף גַּב אַגָּבִי וּמִזְדַּמֵּן
נִלְמַד מֵהַכִּשָּׁלוֹן שֶׁל לְבָנוֹן
נֵדַע שֶׁהַפִּתְרוֹן הוּא רוֹמַנְטִי
כָּךְ טָבְעָה אוֹתָנוּ הַמֵּאָה הַתְּשַׁע עֶשְׂרֵה
כִּי הָאִינְדִּיבִידוּאָלִיּוּת הִיא עֶרֶשׂ הַסּוֹלִידָרִיּוּת
וְהַמִּבְדֶּה שֶׁרָקַמְנוּ
הוּא רַק תֵּרוּץ
לְהִשָּׁאֵר בַּמִּטָּה
וְלֹא לָצֵאת לָרְחוֹב

*לילך ובר, ילידת 1982, נולדה ומתגוררת כיום בחיפה. מאז 2009 עורכת ביחד עם סמיר זועבי ומיטל ניסים את כתב העת "אלת המסטיק". השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון. "גול אחמר", המוזכרת בסוף הבית השלישי, היא סוג של סיגריה צרפתית (גולואז) וב"מולדת הגולד" הכוונה למולדת הגולדסטאר, סוג של בירה המיוצרת בישראל.

מיכאל קולהאס
יואב איתמר

הַחֹק הוּא הַדֶּלֶת
הַמַּפְרִידָה בֵּין חַם וּבֵין קַר
הַחֹק הוּא הַדֶּלֶת
הַמַּרְחִיקָה מְאַיֵּם וְזָר
הַחֹק הוּא הַדֶּלֶת
אֲבָל הַכֹּחַ הוֹפֵךְ כָּל דָּבָר לְשָׁבִיר
הַחֹק הוּא הַדֶּלֶת
אֲבָל מָה אִם אֵין קִיר?

*יואב איתמר, יליד 1980, תל אביב. פירסם ספר שירים, “חוד הלב" (2012, קשב לשירה). עורך ביחד עם חני שטרנברג את כתב העת הספרותי "מקף". מיכאל קולהאס, שעל שמו קרוי השיר, הוא גיבור הנובלה בשם זה מאת הסופר הגרמני היינריך פון קלייסט. קולהאס, שדמותו מבוססת על דמותו ההיסטורית של הנס קולהאזה, מתואר על ידי פון קלייסט כאזרח למופת, שהפריז רק במעלה אחת: תחושת הצדק הפכה אותו לשודד ורוצח.

ספקות
כרמל אורן

מֵסֵב שׁוּב לְשֻׁלְחָן גָּדוֹל
לְמוּד מַרְפֵּקִים כְּבֵדִים
וַעֲטוּר נְיָרוֹת טְיוּטָה
בְּרֹאשׁוֹ – אִישׁ עַתִּיר כִּבּוּדִים
מִקְטָרְנוֹ לֹא מִכָּאן
הֶעֱמִיד פִּרְסוּמִים הַרְבֵּה
וְהִנֵּה כָּעֵת נוֹשֵׂא הוּא דְּבָרִים.
חֲבֵרַי סְבִיבִי
שׁוֹתִים אֶת דְּבָרָיו לְשָׁכְרָה
פֹּה מְרִימִים הַשָּׂגָה
שָׁם קֻשְׁיָה לְהַנְחָתָה
טוֹב שֶׁשָּׁאַלְתָּ, תּוֹדָה
וַאֲנִי שָׁם־לֹא־שָׁם
סָפֵק מְנֻמְנָם
סָפֵק לֹא מֵבִין
סָפֵק לֹא מַסְכִּים
סָפֵק מְפַקְפֵּק
סָפֵק חָשׁ מְטֻמְטָם
אֲנִי כָּאן בְּטָעוּת?
אוֹ אוּלַי בִּשְׁלִיחוּת?
הַאִם כָּךְ מַרְגִּישׁ, מְיֻתָּר
שַׂחְקָן מֻסְלְמִי בְּבֵיתָ"ר?

*כרמל אורן, יליד 1953, תושב ירושלים. זהו לו פרסום ראשון של שיר בדפוס. אזכור "שחקן מוסלמי בבית"ר", שבסוף השיר, מתייחס לשני שחקניה הצ'צ'נים־מוסלמים של קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, זאור סדאייב וג'יבריל גדאייב, שהתקבלו בקושי רב, אם בכלל, על ידי האוהדים. לא פעם ולא פעמיים הביעו אוהדי הקבוצה את מחאתם נגד שילוב שחקנים ערבים בבית"ר. פעם אחת, לאחר שאחד השחקנים הצ'צ'ניים הנ"ל, סדאייב, הבקיע שער לטובת הקבוצה, עזבו מאות מאוהדיה את היציעים לאות מחאה.

מוצ”ש
דלילה מסל־גורדון

רֵיחַ שֶׁל עוּגַת שׁוֹקוֹלָד
עוֹלֶה בְּאַפִּי בִּזְמַן שֶׁאֲנִי מוֹרִידָה
כְּבִיסָה מֵהַחֶבֶל
הַטֶּלֶוִיזְיָה דּוֹלֶקֶת בַּסָּלוֹן
נוֹשֵׂאת אֶל תַּחֲנַת הַקִּפּוּל
מַגָּבוֹת וְתַחְתּוֹנִים נְקִיִּים
עַד כַּמָּה שֶׁדְּבָרִים יְכוֹלִים לִהְיוֹת
נְקִיִּים בְּעוֹלָם שֶׁאֵין בּוֹ הַפְרָדָה
בֵּין רֵיחַ לְרֵיחַ בֵּין אָדָם לְאָדָם
וּבֵין מִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד
מִתְקַשֶּׁרֶת לַחֲבֵרָה
אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַשַּׁבָּת נֶאֱלַמְתִּי דֹּם
מַנְמִיכָה אֶת קוֹמָתִי לְעֻמָּתָהּ כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְקַבֵּל בִּרְכַּת שָׁלוֹם
מִסְתַּפֶּקֶת בְּלָק אָדֹם
כְּתַחְלִיף לְעֶשֶׂר מַדְבֵּקוֹת אֶל אֶס דִּי
מְרוֹמֶמֶת אֶת עַצְמִי בְּאֹפֶן סִפְרוּתִי
אַשְׁלָיָה סוּפֶּרְפָארְמִית
מַהֲתַלָּה שִׁוּוּקִית
וּבְכָל זֹאת.
וְעַכְשָׁו
הִכּוֹנוּ
לְרֶגַע הָאֱמֶת
מַשַּׁק כְּנָפַיִם,
קַל –
וְיָדַי
מְקַבְּלוֹת תְּנוּפָה וְרָצוֹן לִפְעֻלָּה.
שׁוֹלַחַת לְאָחִי קִשּׁוּר לְשִׁיר שֶׁל בֶּנִי בָּשָׁן
אַתְּ חֲמוּדָה אַתְּ אַחְלָה
מָה דַּעְתְּךָ? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ
וְכָל הַצַּעַר נֶעֱלָם.

*דָלילה מסל־גורדון, ילידת 1968, בואנוס איירס, ארגנטינה. עלתה עם משפחתה בשנת 1972. גדלה ומתגוררת כיום בקריית אונו. בשנת 2006 פירסמה ספר שירים לילדים בשם "ענן בכניסה לבניין", שאותו כתבה ואיירה (ידיעות אחרונות). השיר המופיע כאן הוא פרסום ראשון שלה למבוגרים. לקראת סופו מוזכר להיט ההופעות של הזמר ומגיש הרדיו בני בשן, "אחלה חמודה", שהוא מעין פרודיה על השירה הים־תיכונית בישראל, ומופיע באלבומו הרביעי "ריקודים על פי תהום" (2010).

הזמן, ליצן שאיבד את שיווי המשקל
גאולה הודס־פלחן

הַזְּמַן, לֵיצָן שֶׁאִבֵּד אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל,
מִסְתַּחְרֵר סְבִיב עַצְמוֹ.
הָעֲצָמִים הַמִּתְפַּשְּׁטִים תָּדִיר
וְגוֹדְשִׁים אֶת הַמֶּרְחָב,
מְיַתְּרִים אֶת מִרְקָמָם הַמּוּחָשִׁי –
כְּמוֹ הָיָה הֲזָיָה שֶׁל מֹחַ קוֹדֵחַ.
הָעֹגֶן הַפְּנִימִי
נִתְלָשׁ בִּמְחָאָה רָפָה.
לָאֵינוּת מַעֲרִיצִים רַבִּים,
לֹא יִפָּלֵא שֶׁהַמּוֹפָע זוֹכֶה לִמְחִיאוֹת כַּפַּיִם.
הַכֹּל תּוֹהִים כֵּיצַד תִּתְרַחֵשׁ קְרִיסָתוֹ שֶׁל הַזְּמַן
וּמְחַכְּכִים יְדֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.

*גאולה הודס־פלחן, ילידת 1966, ברית המועצות, עלתה עם משפחתה ב-1971. מתגוררת בירושלים. פירסמה  שישה ספרי שירה, כולם בהוצאת עקד. הספר הראשון, "בנשימה אחת", ראה אור ב-1994, ואילו הספר האחרון עד כה, "פרח הזרוּת", ראה אור ב-2013. השיר המופיע כאן רואה אור לראשונה באנתולוגיה זו.

מרק בויאבז
תהל פרוש

מְדַבֵּר עַל כֶּסֶף
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים מְדַבֵּר עַל כֶּסֶף.
מְדַבֵּר עַל שֶׁנִּמְאָס לוֹ לְחַפֵּשׂ נִמְאָס לוֹ
מֵהַתְחָלוֹת, שֶׁעָשָׂה סֶקְס שָׁעָה אַחֲרֵי שֶׁנִּפְגְּשׁוּ
מִשְׁתּוֹמֵם עַל עַצְמוֹ וּמְדַבֵּר עַל יְשִׁיבַת וַעֲדַת חֻקָּה
וּמָה שֶׁעָשְׂתָה הַנְהָלַת בָּתֵּי הַמִּשְׁפָּט
מְדַבֵּר עַל הַיֹּפִי שֶׁבְּרַעְיוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב נֶאֱמָן וְעַל הַשְּׁאֵלָה
אִם יִרְצֶה לִהְיוֹת שׁוֹפֵט וּמָתַי יִמְצָא מִשְׂרָד
מְדַבֵּר עַל בִּטּוּחַ לְאֻמִּי שֶׁשָּׁלַח לוֹ דְּרִישַׁת חוֹב
רָשׁוּת הַמִּסִּים שֶׁעוֹד תִּשְׁלַח.
אַתָּה לֹא מְדַבֵּר בֶּאֱמֶת, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ.
מֵרִים אֶת סַנְטֵרוֹ גָּבוֹהַּ: אֲנִי יוֹדֵעַ
שֶׁאֲנִי לֹא מְדַבֵּר. שְׂפָתָיו מִתְכַּוְּצוֹת,
רוֹצֶה לִבְכּוֹת כְּבָר שָׁנִים
אֵינוֹ בּוֹכֶה, שָׁמֵן, מִתְלַבֵּשׁ כְּאִלּוּ הָיָה בֶּן חֲמִשִּׁים
וְהוּא בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּיִם.
יֵשׁ לוֹ עוֹבְדִים, הוּא לֹא מְרֻצֶּה מֵהֶם, הוּא אוֹהֵב
אֶת הָעִסּוּקִים שֶׁלֹּא מַכְנִיסִים לוֹ כֶּסֶף
מִמָּה נֶהֱנֶה? אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה יַיִן.
אוֹמֵר: אֲנִי רוֹצֶה אַהֲבָה
אֵיךְ מוֹצְאִים אַהֲבָה?
הוּא יוֹשֵׁב עַל הַסַּפָּה בִּטְרֶנִינְג מֻקָּף סוּשִׁי
סָשִׁימִי מְרַק דָּגִים מְרַק בּוּיָאבֵּז וְאִטְרִיּוֹת
לֹא מְדַבֵּר עַל הַכְּאֵב
שֶׁמְּרַחֵף שָׁקוּף
וְנִדְבָּק לְמָה שֶׁאֵינֶנּוּ נֶאֱמָר.
הֲרֵי אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כְּבָר, הָעוֹלָם אֵינוֹ בָּטוּחַ
יוֹתֵר מִזֶּה, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת זְדוֹנִי
כְּלוֹמַר אֲנָשִׁים, הַכַּוָּנוֹת שֶׁלָּהֶם, הָאָגֶ'נְדּוֹת שֶׁלָּהֶם
רְצוֹנָם לִשְׁלֹט. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה וְרוֹצִים לֶאֱהֹב וּמַשְׁמִינִים.

*תהל פרוש, ילידת 1977, תל אביב. פעילה מרכזית ב"מאבק המשוררים" וב"גרילה תרבות", ועורכת, יחד עם מתי שמואלוף, את "עבודת גילוי", פרויקט איסוף עדויות על תנאי עבודה בישראל (2012). השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריה הראשון, שעתיד לראות אור בקרוב. כותרת השיר מכוונת אל מרק הדגים הצרפתי המסורתי מהמטבח הפרובנסאלי (בצרפתית: Bouillabaisse).

חצויים
אביחי קמחי

בְּעֶרֶב הַשָּׁקַת סִפְרוֹ נוֹרוּ רָקֶטוֹת
מֵעַזָּה לְתֵל־אָבִיב
אֲבָל הַתָּכְנִית נִמְשְׁכָה כְּסִדְרָהּ
וְהַמְּשׁוֹרֵר חָזַר וּבִקֵּשׁ שֶׁיַּגִּישׁוּ לוֹ יַיִן
לִפְנֵי שֶׁיָּרָה אֶת חִצָּיו
כְּשֶׁהִמְשִׁיל אֶת עַמּוֹ לַעֲצֵי תַּפּוּז
וְאֶת עַמִּי לְפָּסִיפְלוֹרָה, הַנֶּטַע הַזָּר הַטַּפִּילִי,
שֶׁדָּחֲקָה אֶת הַפַּרְדֵּסִים הַפָּלֶשְׂתִּינִיִּים
נַעְתִּי בְּכִסְּאִי כְּמָכוּר הַמְּחַפֵּשׂ סִיגַרְיָה
וּפַרְצוּפוֹ הַגִּ'ינְגִ'י שֶׁל אָצָ"ג הִבְלִיחַ בְּמֹחִי
כְּשֶׁחָשַׂף אֶת פִּצְעֵי הַנַּכְּבָּה שֶׁבְּגוּפוֹ
וְהִתְיַסֵּר בֵּין זֶהוּת פָּלֶשְׂתִּינִית לְיִשְׂרְאֵלִית
בִּחְיָאת אַלְלָה שֶׁהִזְדַּהֵיתִי וְהֵבַנְתִּי
שֶׁ'הַתִּקְוָה' לֹא מַרְטִיטָה אוֹתוֹ
בְּסִיּוּם הָעֶרֶב לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְאָמַרְתִּי
"שִׁירָתְךָ עִנְּגָה אוֹתִי אַךְ גַּם הִכְאִיבָה
כְּמוֹ לְתַנּוֹת אַהֲבָה עִם אִשָּׁה בּוֹגֶדֶת"
הוּא חִיֵּךְ בְּעֵינֵי יַיִן וְאָמַר
"אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁדָּקַרְתִּי אוֹתְךָ"

*אביחי קמחי, יליד 1963, נולד ומתגורר בירושלים. פירסם עד כה את ספר השירים "ללכת" (2012, צור־אות), וכן ספר תיעודי בשם "רישומון סרטן" (2011, צור-אות). השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריו הבא, "לנווט לבד בחושך", שעתיד לראות אור בקרוב בהוצאת כרמל ובעריכת מרדכי גלדמן. השיר נכתב בעקבות השקת ספר השירים של המשורר הפלסטיני־ישראלי מרואן מח'ול, "ארץ הפסיפלורה העצובה ושירים אחרים" (2012, קשב לשירה), שהיה בבית הקפה "תמול שלשום" בירושלים ב-15.11.2012, בהנחיית אלמוג בהר (עורך הספר). יום קודם לכן החל מבצע "עמוד ענן" של צה"ל בעזה, שנמשך עד 21 של אותו חודש.

אני מביט בחסן, הפליט מדארפור
גיורא פישר

שָׂדוֹת שְׂרוּפִים אֲנִי מְחַפֵּשׂ
בְּעֵינָיו, אֶת יְלָדָיו
שֶׁהִשְׁאִיר בַּכְּפָר הָרָעֵב
אַךְ הוּא –
נִרְאֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר
חָסָן, הַפָּלִיט מִדַּארְפוּר
לָבוּשׁ לְמִשְׁעִי
לְחָיָיו שְׁמַנְמַנּוֹת
מְחַיֵּךְ כָּל הַיּוֹם
אֵיזֶה מִין אָדָם הוּא?
וַאֲנִי, הַצּוֹהֵל וְעוֹלֵץ עַד זָרָא
הַמְּנַסֶּה כָּל הַזְּמַן לְהַחְבִּיא
מֵעַצְמִי אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי
אֵיךְ לֹא שַׂמְתִּי לֵב
אֵיזֶה מִין אָדָם
אֲנִי

*גיורא פישר, יליד 1951, נולד ומתגורר במושב אביגדור. פירסם ספר שירים, "אחרי זה" (2010, עם עובד), ובו שירים על בנו מרום ז"ל, שנהרג בעת מבצע "חומת מגן" בג'נין ב-2002. בקרוב עתיד לראות אור ספר שיריו השני, "צירֵי חיים".

תוכנית מחדל
סער יכין

מֵעֵת לְעֵת תַּבְחִין:
הַכֹּל הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט. תָּבִין
אֵיךְ עֹשֶׁר מִתְדַּלְדֵּל. תָּכִין
קַמְצוּץ מָצוּץ מִן הָאֱמֶת.
כְּשֶׁתִּתְבַּהֵם תּוּכַל לִמְצֹא בָּהּ
מוֹץ לִרְצֹץ, עָטִין לִמְצֹץ.
תֹּאכַל אֵין־שֹׂבַע
תֶּבֶן תּוֹבָנוֹת מְנֻוָּנוֹת שֶׁתְּתַעֵד.
וְהַשּׁוּרוֹת מוֹתְחוֹת גֶּדֶר בָּקָר
שֶׁמְּשַׁטָּה. בְּטִפְּשׁוּתְךָ
מֵעֵת לְעֵת, בֵּין הַשִּׁיטִין,
תַּבְחִין: הַכֹּל הָלַךְ, וְלֹא תָּבִין.

*סער יכין, יליד 1980, מצפה רמון. פירסם שלושה ספרי שירה בהוצאה עצמית: "פשעים נגד הנואשות – י"ד שירים ומכתב" (2009); "מצבה עברית" (2011) ו-"7" (2013). בעל הבלוג "סער יכין – משורר עברי – מתיחות וכפיפות למפרק השמיימי". השיר המופיע כאן לקוח מתוך מחזור השירים "טריפטיכון סופני".

דמעותנין
ערן צלגוב

אֲנָשִׁים גֻּלּוֹת זְכוּכִית בְּגֻלְגְּלוֹת עָפָר
גָּמְעוּ מַיִם, רָווּ
וְהָאֵשׁ עָלְתָה מַעְלָה.
אַחַר־כָּךְ הָיוּ מֻפְתָּעִים מֵעָצְמַת פְּגִיעַת
הָאֶבֶן בַּהֵיכָל
הַלֵּב כָּשַׁל וְהֵם נָפְלוּ סְמַרְטוּטֵי גֶּזַע
רְקוּבִים וְהַתּוֹלָעִים יָצְאוּ מֵחֹרֵיהֶן.
לֹא לְמַדְתֶּם דָּבָר אָמַר הַצֵּל
כּוֹשֵׁל בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר
וְהָאֵשׁ עָלְתָה מַעְלָה.

*ערן צלגוב, יליד 1974. נולד ומתגורר בבאר שבע. מעורכי כתב העת "דקה" לשירה וביקורת, הפעיל מאז 2006. ערך ביחד עם אפרת ירדאי את האנתולוגיה "כושילאמאשלהם" (2012, רעב) הכוללת תרגומים לשירים שכתבו משוררים אפרו־אמריקאים וכותבים מניגריה, סנגל ואתיופיה. השיר המופיע כאן לקוח מתוך כתב היד של ספר שיריו הראשון של צלגוב, שעתיד לראות אור בקרוב. השיר נכתב בעקבות מעשה ההצתה העצמית של משה סילמן בהפגנה לציון שנה למחאת האוהלים ביולי 2012 ברחוב קפלן בתל אביב, שהביא לבסוף למותו.

לקח לי זמן להבין אשה זועמת בתחנת השירות לטלפונים סלולאריים
גיא פרל

שׁוּב הִיא נִתְקְלָה בַּדְּרִישָׁה לְוַתֵּר.
מוּל תְּחוּשׁוֹת כָּאֵלּוּ לִמְּדָה אֶת עַצְמָהּ
לְהַקְפִּיא וְלִשְׂרֹף
בְּתוֹכָהּ.
בַּקַּנְיוֹן, סְבִיב עִנְיָן סֶלוּלָרִי, הִצְלִיחָה לַחְזֹר תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת
לְדַבֵּר. מִיָּד אַחַר כָּךְ חָזְרָה הַתְּנוּעָה
אֶל הַגּוּף וְהִיא הִנִּיחָה יָדֶיהָ לְאַט
עַל מַדַּף הַתְּצוּגָה הֶעָשׂוּי זְכוּכִית.
מִבְּלִי שֶׁנַּשְׁגִּיחַ נָסוֹגָה הָאֵשׁ הַכְּחֻלָּה
אֶל רִצְפַּת
הָאַגָּן.

*גיא פרל, יליד 1967, תל אביב. מתגורר כיום במבשרת ציון. השיר המופיע כאן לקוח מתוך ספר שיריו הראשון, שראה אור לאחרונה, "יש נקודה מעל הראש שלךָ" (הקיבוץ המאוחד, עמ' 81). השיר מופיע בשער השמיני ולפני האחרון בספר, הנקרא "שירים אל", ומוקדש לנמענים שונים. באחד השירים הללו, "הם אומרים" (עמ' 84) מתאר המשורר את "האנשים הצולעים ברחוב. / הַגִּבְּנִים. שבורי הידיים" כ"לוחמים אלמונים" של הרחוב, הפונים אליו, כמי שהולך בנתיבו השליו לכאורה, ומתריסים: "בוא נראה אותך / מוריד את עצמךָ / וסוחב אותנו על הגב" (שם).

הסולנית
ללי ציפי מיכאלי

אִמָּא הָיְתָה
סוֹלָנִית
בַּפַנְטַזְיָה
וְאִישׁ לֹא גִּלָּה אוֹתָהּ
חוּץ מֵאָבִי
שָׁם נִפְרַשׂ הַסִּיּוּט
וְהֵחֵל
מִתְפַּתֵּל וּמֵטִיס עֲנָנִים חֲמוּרִים
הִפְצִיעַ בַּיּוֹם וּבָעֶרֶב הֶעֱכִיר
מֵרָחוֹק לְרָחוֹק
נָח עַל פָּנֶיהָ כְּצַלֶּקֶת תְּמִידִית
וְהִשִּׁיר אֶת שִׁנֶּיהָ
מֵאָז הִיא צוֹפָה בַּחַלּוֹנוֹת
בְּעֵינֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת
מְסַדֶּרֶת חֲלוֹמוֹת בְּרַאֲוָה
וְיָדֶיהָ עוֹטְפוֹת אֶת כּוֹס הָאַכְזָבָה
כָּךְ הֵחֵל מוֹתָהּ בְּחַיֶּיהָּ
בִּשְׂדֵרוֹת הָאֹשֶׁר 42
בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם
אִמָּא הָיְתָה
סוֹלָנִית
בַּפַנְטַזְיָה
שָׁם אֲנִי מְנַסָּה לֹא לִפְגֹּשׁ
בְּעֵינֶיהָ
מִצִּדָּהּ הָאַחֵר שֶׁל הַזְּגוּגִית

*ללי ציפי מיכאלי, ילידת 1964. בגיל שבע עלתה עם משפחתה מגיאורגיה. מתגוררת כיום בתל אביב. פירסמה עד כה שלושה ספרי שירה: "שירי ללי" ב-1990 (עקד); "צייר אותי בוערת" ב-2008 (כרמל) ו"הסולנית" (2013, עכשיו), שהשיר המופיע כאן לקוח מתוכו ונתן לספר את שמו (עמ' 83). בשנת 2011 פירסמה את האנתולוגיה "התנגדות" בעריכתה (הוצאה עצמית), כשבמרכזה העמידה טענה פואטית־ערכית חשובה על פיה "השירה כולה היא אקט של מחאה, של מרד" ולא רק "שירים מסוימים" המוגדרים "כשירי מחאה במובן החברתי או הפוליטי הצר" ("התנגדות", "השירה כמחאה", עמ' 8). למעשה, מיכאלי קוראת כאן ליצירת חזית רגשית ומחשבתית חדשה ע"י "צירוף של שירת מחאה פוליטית ומעמדית עם שירת מחאה אקזיסטנציאלית ואף אישית" (עמ' 9).

מקור: עיתו"הארץ" 1.5.2013 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s