קריאה פרשנית לשיר "צירי חיים" בכתב העת האינטרנטי "נתיבים"

צירי חיים – גיורא פישר

 

צָרִיךְ לִהְיוֹת אִידְיוֹט גָּדוֹל כְּדֵי
לְנַסּוֹת וּלְנַחֵם אוֹתָךְ
כְּשֶׁגְּוִיַת הָאַהֲבָה עוֹד חַמָּה
וְאַתְּ נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ הָרִיק
הַבּוֹלֵעַ כֹּחַ וָאוֹר
וּמַצְמִיד אוֹתָךְ לַמִּטָּה.

 אֵין טַעַם לוֹמַר לָךְ עַכְשָׁיו:
קוּמִי, צְאִי

 הֲלֹא מֵאָז שֶׁכִּלוּ אוֹתָךְ רְשָׁפֶיהָ
כָּל נִסָּיוֹן שֶׁלָּךְ לָזוּז
לְהִתְהַפֵּךְ
לָקוּם

 שׂוֹרֵף

 אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תַּאֲמִינִי לִי
אַךְ לֹא לַשְּׁאוֹל אַתְּ יוֹרֶדֶת
וְלֹא יִסּוּרֵי מָוֶת הֵמָּה,
חַיִּים חָדָשִׁים
אַתְּ יוֹלֶדֶת
לָךְ

המוות כְּפֶתח לחיים (צירי חיים – צירי לידה)

 הדובר מתאר את תגובתו-התמודדותו מול אבלה של אשה אשר איבדה זה עתה את אהבתה. תיאור האובדן שלה, בפיו, שואב את אוצר המילים והמטפורות שלו מתחום השכול והמוות, כדי להמחיש ולהעצים עד כמה גדולה תחושת האובדן. והרי המוות כפול: האוהבת האבלה חשה עצמה כמתה, חסרת אונים ומרוקנת רוח חיים, כגוויית מת מוטלת. אך גם מושא האהבה כמוהו כמת, בין אם הוא חי ובין אם מותו ממשי, וגופו של האהוב הוא המוטל לפנינו (ואין השיר מבאר איזו משתי האפשרויות נכונה "עובדתית").

שפתו של הדובר מצביעה על אמפטיה והבנה עמוקים של המתרחש בלבה, כמי שיודע מניסיון חייו העשיר והאישי במה דברים אמורים וכמה קשה האובדן של אדם, במיוחד אם האבלה קרובה ואהובה על הדובר. סביר אם כן כי מדובר באדם הקרוב אצל האישה האבלה. אמנם אין ודאות גמורה כי אין הוא מושא האהבה שמתה, אך הדעת נותנת כי מי שמנחם אינו מי ש"עוזב".

דרכו של הדובר לנסות לעודד את הנמענת, מותאמת לנסיבות הקשות: בלי להשמיע מילות נחמה מפורשות, אלא מתוך הבעת הבנה והזדהות עמה ועם סבלה. הוא נוטל על עצמו "לנחם בלי לנחם" האומר: איני בא לנחם, זה לא הזמן לנחם, אבל… הנחמה שאני מוצא עבורך היא שגם "מעז יצא מתוק". שיש "רווח והצלה" בסבל. ולכן גם מעין נחמה.

ויתר על כן – במבט האובייקטיבי של משקיף מהצד, עם כל הכאב והאובדן הוא אינו שקול למוות: אלה לא ייסורי מוות, כפצעי מוות.  גוויית אהבה אינה גוויה ממשית, שדינה קבורה, ללא תקווה ותוחלת ואין מהם תקומה. הנמענת אינה מתה  ואינה יורדת לשאול, שממנו אין חזרה (ניתן אף למצוא בכך רמז למשאלת לב מטפורית להחזיר מהשאול  את האהוב, להחיות את האהבה, בדומה לסיפור המיתולוגי אודות אורפיאוס ואוורדיצ'ה).

השיר נשען על קונוטציות מעניינות אל המקורות. הוא פותח בהצהרת הדובר  על שאין מנחמים אדם שעה שמתו מוטל לפניו. ובונה ציור של אהבה כגוף אוטונומי, עצמאי, שזה עתה מת:  האהבה מוטלת כגוויה מול האשה האוהבת, ועודנה חמה, ולכן אין לנחם אותה עדיין. יש כאן מצב כואב מאד שבו האהבה פקעה ומתה אצל צד אחד מבני הזוג אבל לא אצל הצד השני. זהו מצב לא מאוזן, אשר גורר את הצד האוהב, הפגוע, במקרה שלפנינו- האשה הנמענת, לשקוע למטה. במשוואה , כמו בנדנדה, כשאדם עוזב את הצד שלו, השני שוקע למטה. השקיעה הזאת למטה עלולה במקרים מסויימים להפוך לדכאון, שבו לא יוצאים מן המיטה. או כפי שמתואר בשיר: וְאַתְּ נִשְׁאֶבֶת לְתוֹךְ הָרִיק/הַבּוֹלֵעַ כֹּחַ וָאוֹר/וּמַצְמִיד אוֹתָךְ לַמִּטָּה. זהו תאור כל כך מדוייק, שבו ברגע שנגמרת האהבה, ישנה תחושה של ריק. הדובר משווה כאן את הריק הנוצר לחור שחור אשר בולע הכל, גם את האור.

והדובר ממשיך לתאר את עמדתו: אין טעם שהוא ינסה לעודד את האשה הכאובה. הוא לא ידחק בה  "קומי, צאי" (כשהכוונה כאן, צאי מן המיטה, צאי מן הדכאון ) כשהצירוף הזה מושך באופן אירוני-מריר אל שירו של ביאליק: "קוּמִי צְאִי, אֲחוֹתִי כַלָּה," (כשהשיר של ביאליק משתמש בעצמו בבטויים משיר השירים). הוא לא ידחק בה, כי הוא יודע כיצד היא נשרפת עתה מבפנים: רשפי האהבה שורפים אותה עכשיו. הצירוף הזה מעלה אל התודעה את אהבתו של יעקב לרחל, שאהבתו אליה היתה כמו רשפי אש , "שלהבת יה" מעין אהבה שמימית, טהורה.

האם הדובר רומז כאן כי אהבתה של האשה או האשה עצמה היא קדושה? אולי הוא רומז כאן כי כמו יעקב, שזכה בסופו של דבר באהובתו, כך יתהפכו היוצרות וגם כאן תזכה האשה שאהבתה תחזור אליה, שתתעורר מן המוות? – אין בשיר שום סימן כי אכן כך יהיה. להפך: הדובר אומר לה כי הכאב והסבל שלה שהיא חווה עכשיו אינם כאב הכליון, (בניגוד לדימוי של הריק הבולע בבית הראשון) אלא: " אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא תַּאֲמִינִי לִי/אַךְ לֹא לַשְּׁאוֹל אַתְּ יוֹרֶדֶת/וְלֹא יִסּוּרֵי מָוֶת הֵמָּה,/חַיִּים חָדָשִׁים /אַתְּ יוֹלֶדֶת/לָךְ". לעתים קרובות, מתחוללים שינויים בחיים, אשר נחווים תחילה כאסון, אך אחר כך מתחוורים כברכה. הדובר אומר לאשה המתאבלת, שעדיין היא לא נמצאת במקום הזה שמאפשר לה לראות כי דרך מות האהבה היא יוצאת לחיים חדשים, אולי טובים יותר משהיו לה קודם. והוא יודע כי עכשיו היא לא בשלה לקבל את מילות העידוד האלה, אך אין ספק שההבטחה שבהן תתגשם.


מקור:  "נתיבים" כתב עת אינטרנטי

.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s