נוריתה

אחרי זה – גיורא פישר (ספר שירה)
נוריתהה 15.04.2010 22:38

אחרי זה – גיורא פישר (ספר שירה)

אחרי זה – גיורא פישר (ספר שירה). השירים אמיצים וכנים, ומכילים מנעד של רגשות מנוגדים… מצד אחד שכול ומצד שני שמחת חיים והשמחה שבכתיבה. הם עוסקים ביומיומי ובמציאות החברתית ישראלית.

2010
הוצאת עם עובד
120 עמוד
תצלום העטיפה: יאיר פישר

רק אני
גַּם אִם אֶלֶף אֲנָשִׁים יִהְיוּ בַּחֶדֶר
וּמִישֶׁהוּ יַזְכִּיר אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא
רַק אֲנִי אַבְחִין
כֵּיצַד מַחְשְׁבוֹתַיִךְ
שׁוֹמְטוֹת אֶת הַכּוֹסוֹת
בְּעוֹד צַעֲדֵךְ מַמְשִׁיךְ מַעֲדַנּוֹת.

ספרו של גיורא פישר "אחרי זה" הוא ספרו הראשון. גיורא הוא אב שכול לבן, מרום פישר, שנפל במבצע "חומת מגן" בג'נין, ב 2002.
גיורא מעולם לא כתב שירים, עד האסון שפקד אותו. אבל אחרי נפילת בנו, מתוך שבר האישי והמשפחתי החלו לנבוע מתוכו השירים. אבל זה לא ספר על שכול. מרכז הכובד של השירים שלו הוא דוקא "ובחרת בחיים", החיים שאחרי. השירים אמיצים וכנים, ומכילים מנעד של רגשות מנוגדים…
מצד אחד שכול ומצד שני שמחת חיים והשמחה שבכתיבה. הם עוסקים ביומיומי ובמציאות החברתית ישראלית.
(חוץ משער אחד בספר שעוסק בשכול).

קראתי את הספר של גיורא. והתרשמתי מהאיש. אם יש אדם שמגיע לו הכינוי "מלח הארץ" אין ספק שזה גיורא פישר. השירים שלו צלולים וישרים. מביעים רגשות. אבל לא רגשות של כעס או שנאה.

יש הרבה כאב. הרבה מאד כאב. כאב אפשר להביע במספר מועט של מילים. לא צריך הרבה.
והשיר שלו " באחת" פשוט מוטט אותו. נתן לי אגרוף , נוקאוט טוטאלי.
באחת
בְּאַחַת
הָיִיתִי לְאֶבֶן

וּמֵאָז
אֲנִי מְפוֹרֵר אֶת עַצְמִי

עַד תֻּמִּי

סך הכל 10 מילים, אבל איזה עוצמה.
ולא רק הוא כואב ומתאבל, הוא רואה את זה גם סביב

בת בלי גיל
רוּת צוֹעֶדֶת זָקוּף בַּכְּפָר
וּפָנֶיהָ מְאִירוֹת.
בַּת בְּלִי גִּיל הִיא רוּת
לֹא תְּנַחֲשׁוּ אֶת שְׁנוֹתֶיהָ.
בְּעֵינַי,
הִיא נִרְאֵית בְּדִיּוּק
כְּמוֹ אָז בְּ 73
כְּשֶׁאָמְרָה לִי אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה:
אִם לֹא מַתִּי
כְּשֶׁהוֹדִיעוּ עַל רָנִי
כַּנִּרְאֶה לֹא אָמוּת לְעוֹלָם.

בבית הקברות היהודי בג'ייר
כְּאָב עִוֵּר
הַלּוֹמֵד אֶת פְּנֵי בְּנוֹ
צֵרַפְתִּי שְׁקָעִים מְחוּקִים
אוֹת לְאוֹת
תָּו לְתָו
וְקָרָאתִי:
נִפְטָר בְּתרפ"ט.

צֵרוּף אוֹתִיוֹת
מִבְּחִינַת הַבַּגְרוּת
עַל מַצֶּבֶת סָבִי שֶׁבּוֹרָךְ:
נִפְטַר בְּאִבּוֹ וְזָכָה
(הַיְּחִידִי) לִקְבוּרָה-
בְּגֶ'ייר, הוּנְגָּרִיָּה.

אָמַרְתִּי שָׁם לְאִמִּי הַמֵּתָה:
אַל תִּבְכִּי,
הֵן שָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.
וְאֶצְבְּעוֹתַי הַרְגִּילוֹת לְלַטֵּף
אֶת בָּנַי
מְתַרְגְּלוֹת בְּלִי דַּעַת
אוֹתִיּוֹת מַתֶּכֶת בּוֹלְטוֹת

נִלְחָם בַּטֶּרוֹר
נָפַל בְּגֶ'נִין
2002

גיורא מנסה להשלים עם עצמו ועם הסביבה. הוא מחפש דרך. אומר לעצמו "יהיה טוב". אך הוא עדיין לא מוכן. מסרב להפנים לתוכו.
ספר הנופלים
כָּל חֲצִי שָׁנָה
בְּדִיוּק,
אֲנִי מְקַבֵּל אֶת הַמִּכְתָב הַבָּא:
אָנָּא מַלֵּא אֶת תּוֹלְדוֹת חַיָּיו
בַּדַּף הַנִּלְוֶה.
הַשֵּׁב בְּהֶקְדֵּם לְמִשְׂרַד הַבִּטָּחוֹן
כְּדֵי שֶׁנְּצָרֵף אֶת חַיָּיו
לִתְמוּנָתוֹ בְּסֵפֶר הַנּוֹפְלִים.

אֲנִי מְסָרֵב לְמַלֵּא.

עוֹד לֹא

מוּכָן

אבל הוא משתדל.
ברהיטות
אֲנִי כְּבָר אוֹמֵר כִּבְדֶרֶךְ אַגָּב
בִּרְהִיטוּת וּבְלִי רַעַד
אֶת הַמִּלִּים הַבָּאוֹת:
אִבַּדְתִּי, אֵינֶנּוֹ, נָפַל.
עֲדַיִן לֹא אוֹמֵר:
נֶהֱרַג, מֵת, נִקְבַּר.
מֵכִין אֶת עַצְמִי
לָרֶגַע בּוֹ אֶתְעוֹרֵר
וַאֲגַלֶּה:
כָּל הַמִּלִּים מָצְאוּ
מְנוּחָה נְכוֹנָה

וכל כך אהבתי את השיר הזה, כל כך הבנתי
ילד ואמא
רוֹצֶה לִהְיוֹת יֶלֶד קָטָן
לְהִתְיַשֵּׁב בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב,
לִבְעֹט בַּעֲקֵבַי בָּאַסְפַלְט
וּלְהַרְבִּיץ בְּיָדַי הַקְּטַנּוֹת
לְכָל מִי שֶׁיְנַסֶּה לְהָרִים אוֹתִי.

לִצְרֹחַ:
אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָקוּם
לֹא רוֹצֶה לָקוּם
לֹא רוֹצֶה
לֹא רוֹצֶה-
עַד שֶׁהוּא יַחֲזֹר.

והפחד לשמוע חדשות, שלא יחזור האסון
כל חיילנו שבו בשלום לבסיסם
כְּשֶׁכָּל חַיָּלֵנוּ יָשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם לִבְסִיסָם-
הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב לֹא יִצְטָרֵךְ לְסַפֵּר עַל הַצְּחוֹקִים בַּטִּיוּל הַשְּׁנָתִי בְּכִתָּה ח'. הַחֲבֵרָה לֹא תִּמְחַק כָּל חַיֶּיהָ אֶת הָרִיב הַמְטֻפָּשׁ שֶׁרָבוּ יוֹמַיִּים לִפְנֵי. הָאָח הַקָּטָן יַרְשֶׁה לָעוֹזֶרֶת לְנַקּוֹת וּלְסַדֵּר אֶת חַדְרוֹ שֶׁל אָחִיו הַגָּדוֹל. הָאָב לֹא יֹאמַר: יָדַעְתִּי! וְיִתְפֹּר בִּמְהִירוּת אֶת פִּסּוֹת הַהֶסְפֵּד שֶׁהֵכִין מֵרֹאשׁ. עֵינֵי הָאֵם לֹא יִהְיוּ לִזְגוּגִית וְלֹא יִצְטָרְכוּ לְפָרֵשׁ לְמוֹחָהּ אֶת פִּשְׁרוֹ שֶׁל הֶחָג שֶׁלִּכְבוֹדוֹ נֶאֶסְפוּ הָאוֹרְחִים בַּסָּלוֹן וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הוֹדִיעוּ וְאֵין לָהּ בַּמְּקָרֵר מָנָה רִאשׁוֹנָה

והוא מנסה, מנסה לשמוח, מנסה להמשיך, בזהירות
קיפוד
לְאַט לְאַט
בִּזְהִירוּת
כְּמוֹ שֶׁקִּפּוֹדִים עוֹשִׂים אַהֲבָה
אֲנִי מַרְשֶׁה לַשִּׂמְחָה לְהִכָּנֵס

לֹא בְּבַת אַחַת
שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל
לֹא בְּקַלּוּת
שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב שֶׁשָּׁכַחְתִּי.
מַגְנִיב אוֹתָהּ מֵאָחוֹר
שֶׁלֹּא תִּנְעֲצוּ בָּהּ עֵינַיִם
וְלֹא תִּמְחֲאוּ לָהּ כַּפַּיִם.
מְאַפֵּר אוֹתָהּ בִּכְבֵדוּת
(שֶׁגַּם אֲנִי לֹא אַכִּיר)

לְאַט לְאַט
בִּזְהִירוּת
מַזְמִין אוֹתָהּ לְרִקּוּד.

ואולי זה הפתרון
תפילה
מִי יִתֵּן
וְאֶהְיֶה כְּבָר זָקֵן
מְבֻלְבָּל.
אִם אָז אֶשְׁאַל:
לָמָּה הוּא לֹא בָּא לְבַקֵּר?
אַל תּׂאמְרוּ:
אֲבָל, הוּא נָפַל
לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן.
אִמְרוּ:
הוּא הָיָה פּׂה אֶתְמוֹל
וְאָמַר שֶׁיָּבוֹא גַּם מָחָר

בסוף
כָּל יוֹם נוֹסָף
מַגְדִּיל אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
אֲבָל אֲנִי מִתְנַחֵם:
הָעוֹלָם עָגֹל
בַּסּוֹף נִפָּגֵשׁ.

לא רק שכול יש בספר. הנה 3 שירים שירים שמאד מצאו חן בעיני, שלא קשורים לשכול.

סוליטר
כְּבָר שָׁנִים
הִיא יוֹשֶׁבֶת מוּל הַמַּחְשֵׁב בַּלַּיְלָה
וּמְשַׂחֶקֶת אִתּוֹ
סוֹלִיטֶר.
גּוּפָהּ הַדָּרוּךְ
כּוֹפֶה עַל הַמִּקְלֶדֶת
לְהַמְשִׁיךְ
לְהַשְׂבִּיעַ אַחַת אַחַת
אֶת הָרוּחוֹת הָעוֹלוֹת
מֵהַמָּסָךְ.
כִּי כָּל מִשְׂחָק-
מוֹחֵק
וְרַק כְּשֶׁרִיק יְמַלֵּא אֶת רֹאשָׁהּ
תּוּכַל לְהַכְרִיז עַל נִצָּחוֹן

וְלָנוּחַ

קראתי

רַק סְפָרִים קִבַּלְנוּ לְבַר הַמִּצְוָה:
אֶנְצִיקְלוֹפֶּדִיּוֹת
סִפְרֵי מַסָּעוֹת
"כָּל הַשְּׁאֵלוֹת
וְכָל הַתְּשׁוּבוֹת"
"אֶלֶף אִישִׁים"
יָמִים
רָדְפוּ אוֹתִי הַיְלָדִים
עָשֹוּ עָלַי חֵרֶם
קָרְאוּ לִי מַסְרִיחַ.

הִרְבִּיצוּ לִי בַּכְּפָר
קָרָאתִי
זָרְקוּ עָלַי אֲבָנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר
קָרָאתִי
מִתַּחַת הַחַלּוֹן קִלְּלוּ
קָרָאתִי
לֹא בָּאוּ לַבַּר מִצְוָה
קָרָאתִי
וּכְשֶׁנִּגְמְרוּ הַסְּפָרִים בַּבַּיִת
זָחַלְתִּי לַסִּפְרִיָּה
וְקָרָאתִי
אֶת כָּל הַסְּפָרִים
קָרָאתִי
גַּם לִמְבֻגָּרִים
קָרָאתִי
עַד שֶׁנִּגְמְרוּ כֻּלָּם
וְלֹא נִשְׁאַר לְמִי לִקְרֹא לְעֶזְרָה

בסלון של הורי
מְסֻדָּרִים לְפִי צֶבַע הַכְּרִיכוֹת
פֵּאֲרוּ הַסְּפָרִים שֶׁל הוֹרַי
אֶת הַסָּלוֹן.

כִּתְבֵי הַמַּצְבִּיא
וְכִתְבֵי הַנָּבִיא
שֶׁל תְּנוּעַת הָעֲבוֹדָה.

כָּל כִּתְבֵי הַסּוֹפֵר
כָּל כִּתְבֵי הַמְשׁוֹרֵר
וְ"סִפְרִיַּת עַם עוֹבֵד"

אֶת הָרוֹמָנִים שֶׁל "הוֹצָאַת מ. מִזְרָחִי"
אֶפְשָׁר לְהַחְלִיף בַּסִּפְרִיָּה.

קראתי. הספר נגע בי.

ממליצה בחום.
גיורא פישר נולד ב-1951 במושב אביגדור, שבו הוא מחזיק משק חקלאי וגר עם משפחתו. מחנך ומורה בתיכון האזורי בבאר טוביה.

 

מקור 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s