משירי "צירי חיים" המשך

.

גם לאמי היה מה לומר עלי



מחזור שירים חדש מאת גיורא פישר

.

איש רוּחַ

.

כְּשֶׁלֹּא קַמְתִּי לַחֲלֹב אִתָּהּ אֶת הַפָּרוֹת בַּבֹּקֶר, נָזְפָה בִּי אִמִּי:

כְּשֶׁיַּכְרִיזוּ עַל מוֹת הָעֲבוֹדָה-

אַתָּה הָרִאשׁוֹן

שֶׁיִּתְנַדֵּב לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן,

וְאִם יְאַפְשְׁרוּ, גַּם תִּשָּׂא בְּשִׂמְחָה

הֶסְפֵּד עַל קִבְרָהּ.

לֵךְ לָאוּנִיבֶרְסִיטָה אִיש רוּחַ

מְשַׂחֵק בְּמִלִּים וְשֹונֵא לְהַזִּיעַ.

וּבַלַּיְלָה, הֵלִינָה עַל לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג וְתַרְגוּמָהּ הַמְסֻרְבָּל לְ"מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם"

.
.

לא שכחתי

.

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה

שִׁלְּמָה לְרוֹכְלִים עֲבוּר מַרְכֻּלְתָּם

וְשִׁלְּחָה אוֹתָם נְבוֹכִים

עִם הַסְּחוֹרָה.

"צָרִיךְ לַעֲזֹר לְעוֹלִים חֲדָשִׁים,

וּמָה אֶעֱשֶׂה עִם שָׁטִיחַ בַּכְּפָר

גַּם עָלָיו, אַבָּא שֶׁלְּךָ

יִדְרֹךְ עִם הַזֶּבֶל"

וַאֲנִי, שֶׁרָצִיתִי שָׁטִיחַ בַּחֶדֶר

כָּעַסְתִּי

וְלֹא שָׁכַחְתִּי.

.
.

אהבה

.

אִמִּי רָאֲתָה שֶׁאֲנִי מִתְבּוֹשֵׁשׁ-

וְנִסְּתָה לְשַׁכְנֵעַ:

כָּל אִשָּׁה שֶׁתִּרְצֶה, תַּשִּׂיג

אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי וְעַקְשָׁן.

וַאֲנִי, נִרְפֶּה וּקְצַר רוּחַ-

הִתְמַזֵּל מַזָּלִּי.

כְּשֶׁמָּצָאתִי סוֹף סוֹף

לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְחַכּוֹת

שֶׁבַע שָׁנִים,

גַּם לֹא לְהַקִּיף חוֹמוֹת עִיר

יוֹתֵר מִפַּעֲמַיִם.

וְלֹא עָלְתָה בְּדַעְתִּי

שֶׁדִּבְּרָה אָז

עַל אַהֲבָתוֹ שֶׁל אָבִי

וְעַל טִיב אַהֲבָתָהּ.





מרים פישר: 1921 (הונגריה) – 1982 (ישראל)

.

.

הצלב

.

אָמְרָה לִי אִמִּי:

יְלָדִים-

הֵם צְלָב שֶׁהָאָדָם סוֹחֵב עַל גַּבּוֹ בְּמַעֲלֵה הַוִּיָה דּוֹלוֹרוֹזָה.

.

.

שמחת דורות

.

נֶאֶנְחָה אִמִּי, וְאָמְרָה:

"טוֹב לִי, כְּשֶׁטּוֹב לִילָדַי"



בְּנִי הֶחָכָם גּוֹעֵר בִּי:

אַל תִּסְתַּפֵּק בָּזֶה, אַבָּא,

מַגִּיעַ לְךָ יוֹתֵר

וְאַל תַּטִּיל עַל כְּתֵפֵינוּ

אֶת מַשָּׂא שִׂמְחָתְךָ.



אֲנִי מִתְפַּשֵּׁר, וְאוֹמֵר (לְעַצְמִי):

כְּשֶׁיִּהְיֶה טוֹב לִילָדַי

יִתְפַּנֶּה מָקוֹם לַשִּׂמְחָה שֶׁלִּי.







האֵם והמשורר קוצרים תירס, מאכל לפרות. 1968

.

.

מתוך הזבל

.

כָּל יוֹם אֲנִי עוֹבֵר לְיַד הָרֶפֶת הַנְּטוּשָׁה

וְלֹא מִסְתַכֵּל.

שְׁמוֹנֶה שָׁנִים מֵאָז שָׁלַחְתִּי

אֶת זֶכֶר הוֹרַי, אוֹתִי וְאֶת הַפָּרוֹת

לִשְׁחִיטָה.

אֲבָל הַיּוֹם

לְפֶתַע

רָאִיתִי אֵיךְ מִתּוֹךְ הַזֶּבֶל שֶׁנִּשְׁאָר

צָמְחָה תְּאֵנָה עֲנֵפָה נוֹשֵׂאת בַּכֻּרוֹת.

 לו היו לי שתי פרוטות, הייתי קונה באחת מהן פרוסת לחם, כדי לחיות ובשנייה פרח, כדי שיהיה לילמען מה לחיות".

(פתגם יפני עתיק)   

.

.

פרנסה

.

צָחֲקָה אִמִּי מִשָּׁמַיִם

וְאָמְרָה:

מְסַפְּרִים עַל הַהוּא,

שֶׁמִּכָּל זֶבֶל עוֹשֶׂה כֶּסֶף

(וְלוֹ, כַּיָּדוּעַ-

אֵין רֵיחַ)

וְאַתָּה בְּנִי, מִכֹּל זֶבֶל

עוֹשֶׂה שִׁיר.

הַכִּילַי יוֹצִיא רַק פְּרוּטָה

עַל הַשִּׁיר

וְיִהְיֶה לוֹ בַּיָּד פֶּרַח,

וְאַתָּה הַמְּשׁוֹרֵר-

תִּשָּׁאֵר

עִם הַפְּרוּטָה

וְהַרֵיחַ.

          





מתוך הספר "צירי חיים" העתיד לראות אור   

מקור: רן יגיל, מעריב

.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s