גיורא פישר "תמונת פספורט"

תמונת פספורט
 
 
נִדְחֲקוּ שְׁנֵיהֶם לְתוֹךְ קֻבַּת צִלּוּם אוֹטוֹמָטִי
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל תֵּל אָבִיב.
 
בָּרְחוּ מִבֵּית הַסֵּפֶר בַּכְּפָר אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה
 
הִיא בַּת שֵׁש עֶשְׂרֵה (כְּמוֹ בַּשִּׁירִים)
הוּא לִפְנֵי צָבָא (כְּמוֹ בַּבָּלָדוֹת)
 
הִנִּיחָה רֹאשָהּ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַיָּפֶה מִכֻּלָּם,
חִיֵּךְ נִכְחוֹ, נָבוֹךְ מֵאֹשֶׁר
 
חָשְׁבוּ שֶׁהִצְלִיחוּ לְסַדֵּר אֶת הָעוֹלָם.
 
אֲנִי מַבִּיט בַּצִּלּוּם הַמֻּגְדָּל וְצוֹעֵק:
בְּרַח!
אֲבָל הוּא לִפְנֵי צָבָא
 
כְּמוֹ בַּבָּלָדוֹת. 




סיפור התמונה ששלחה לי עכשיו שני אומיאל שהייתה חברתו של מרום

הוא שנא להצטלם, מרום. לא היה קל לשכנע אותו להידחק איתי לאותה קופסאת צילום.  

אבל היה שם צפוף וקרוב ונתתי בו מבט מתחנחן, והוא נכנע.  

ישבנו שם, והמכונה הזו נותנת שלושה ניסיונות. הראשון יצא נורא, והוא כמעט קם והלך. אמרתי לו: מרום- אתה לא זז מפה". המכונה אמרה משהו כמו: ניסיון מספר 2, והחלה סופרת לאחור. יצאה תמונה עוד יותר זוועה מהקודמת. התחלנו לצחוק והוא אמר: אוי לא, זו תהיה תמונה כל כך מכוערת ואת בטח גם תדביקי אותה ביומן הרקוב שלך ותראי לכל החברות שלך, ואני אצא כזה אידיוט. המכונה המשיכה לדבר ולספור לאחור, ומרוב חוסר סבלנות הוא פשוט לחץ על הכפתור כדי שהיא תסתום כבר, ושנינו התחלנו פשוט להיקרע מצחוק.  

ככה נולדה התמונה ההיא. זו הסיבה שאנחנו כל כך מחייכים- אנחנו פשוט נקרעים מצחוק אח"כ צריך לחכות שהיא תצא. אנחנו יוצאים מהמכונה ומחכים עשר דקות תמימות. כשיוצאת התמונה הוא חוטף אותה ולא נותן לי להביט. רק אחרי שהוא מוודא שהוא לא נראה שם כמו דביל, הוא מרשה לי להסתכל. בסוף הוא אפילו שמח שהצטלמנו, ואיך לא- גם אני..

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s